מימון, אביו של יאיר, כותב עליו
יאיר הוא המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי ונהניתי ממנה, מדי יום, במשך 21 שנה (פחות חודש). זה התחיל מהיום הראשון שהיה תינוק חייכן עם עיניים גדולות, נוצצות,
ומלאות בתבונה וחן אישי.
בשנות ילדותו, בבית ספר יסודי, יאיר היה מוקף בחברים. הציונים שלו היו מעולים, וזה הסב לנו נחת גדולה. גם בתיכון, התוצאה נשארה כמו שהייתה, מוקף בחברים טובים, ומצטיין. הוא היה למדריך ולחבר בצופים הדתיים.
יאיר היה אוטודידקט. למד לנגן לבד על גיטרה, וגם למד את השפה ספרדית בעצמו, בלי שום עזרה מבחוץ. הנגינה שלו באה מהלב, וכך גם השמיעה.
אני לא זוכר שיאיר אי פעם איכזב אותי. עם השנים, התרגלתי למצב שיאיר היה גאווה. הגאווה הזאת לא הפסיקה, בצבא, במסלול בקומנדו, ואחר כך בחטיבת הצנחנים בגדוד 890, הכל נעשה על ידו עם משמעות מיוחדת.
יאיר, בני הבכור הוא הילד שהפך אותי לאב גאה בכל יום מחדש.
בלכתו מאיתנו, בטרם עת, הוא תמיד יהווה גאווה גדולה עבורי על כך שהפך להיות גיבור ישראל.
לעד אזכור את יאיר ולעד אוהב אותו.
עינת, אמו של יאיר, כותבת עליו
יאיר האהוב שלי, בני בכורי. אח למיכל, איתמר ונעמה. ובן זוג למגן עדן קיי.
הדבר העיקרי שאפיין את יאיר היתה הנתינה ואהבת האדם. יאיר תמיד רצה לעזור ולסייע, ודבק בדרך שהובלנו אותו כהורים.
הוא פעל בכל כוחו להיות לוחם קרבי, בקו הקדמי, להביט לאויב בעיניים ולמלא את תפקידו בהבנה עמוקה – מהי מטרת קיומנו כעם יהודי בארץ ישראל.
יאיר היה מודל להערצה עבור כל מי שסבב אותו. אהבתו לארץ והקשרים העמוקים שיצר עם חבריו, שיקפו את עקרונות החינוך שלנו, אך גם היה משהו שמעבר לכך; יאיר ידע כיצד לנתב את המושג 'אהבת חינם' במשך כל שנות חייו. הוא השאיר רושם עמוק על הסביבה כיצד ניתן לקיים אהבה ללא תמורה.
כאשר יאיר וחבריו התגייסו לצה"ל, הם לא האמינו שהם יצטרכו להתמודד עם מציאות של מלחמה ארוכה עקובה מדם; הם עשו זאת בעל כורחם, מתוך רצון להילחם על ערכים שהאמינו בהם.
צה"ל הוא לא רק צבא העם, הוא הצבא של הקב"ה. יאיר הבין זאת היטב. הוא חונך למידות, ערכים, אהבת התורה, העם וקדושת הארץ.
ילד היה ילד שנולד עם חיוך וכל חייו היו מלאים בחיוך ושמחה. אנחנו נמשיך להנציח אותו על פי מורשת חייו, באמצעות מיזמים של אהבת חינם ואחדות ישראל.
מאז לכתו מאיתנו אני מרגישה שיאיר צועד לצידי לאורך כל הדרך, מנתב אותי ומדריך אותי מה לעשות ואיך לחזק את רוח העם.
נשמתו קשורה בנשמתי לעד.
מגן, בת הזוג של יאיר, כותבת עליו
בשביל כל אחד יאיר שיחק דמות אחרת בחיים שלו, ואצלי הוא היה הבן זוג שלי. בנוסף לכך, הוא היה החבר הכי טוב שלי, הבן אדם שמשלים אותי, איש הסוד שלי והבן אדם הראשון שאני פונה אליו לכל דבר.
אפשר לספר על יאיר המון דברים טובים, אבל אני תמיד בחרתי להתמקד בעיניים שלו; היה אפשר לראות את יאיר דרך העיניים שלו. כמה שהן היו נוצצות, יפות וטובות, כך גם היה הלב שלו.
הוא תמיד היה יודע מה לעשות, מה הדבר הנכון להגיד; הוא ידע להכיל אותי ולהשלים אותי בצורה הכי טובה ומדוייקת.
יאיר לא אהב כשקראתי לו "בן אדם טוב", כי הוא לא האמין שיש אנשים שיכולים להגיע לרמות כאלה של טוהר ונשמה.
יאיר לא היה צריך לצאת ולהילחם ב"מלחמת התקומה", וזו רק עוד הוכחה לכמה שהוא באמת היה בן אדם טוב. הוא הקריב את עצמו למען המדינה, למען החברים שלו, למען המשפחה ולמען עתיד טוב יותר של מדינת ישראל.
הוא פשוט היה בן אדם טוב וככה הוא תמיד ישאר חרוט בלב שלי.